פרק הדיור הציבורי של המלצות ועדת טרכטנברג שהממשלה אשרה מציע להרחיב את תכנית החומש לפיתוח כלכלי של יישובים במגזרי המיעוטים (החלטת ממשלה 1539) כך שתכלול 71 יישובים, ולטפל במצוקת הנדל"ן במגזרים אלו בשני מישורים עיקריים; להלן מוצגות הערותיו של המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי אודות הפתרונות המוצעים בהחלטת הממשלה:
מישור ראשון:להקצות 50 מיליוני ₪ נוספים בשנה, במהלך השנים 2016 – 2012 לקידום נושא התכנון במגזרי המיעוטים.
הממשלה הקצתה בעבר כספים לצורך קידום תכניות במגזרים אלו, ובשנת 2000 יזם משרד הפנים פרויקט לקידום התכנון במגזר הלא-יהודי, והבטיח כי יקדם מספר לא מבוטל של תכניות תוך זמן קצר. היום ובחלוף 12 שנים העובדות מצביעות על כשלון של המיזם
[1], ועל אף שהוקצו מספיק כספים לנושא, תכניות רבות עודן תקועות בועדות התכנון ללא כל התקדמות סטטוטורית, והאחרות שכן קודמו נערכו ביוזמתו הבלעדית של משרד הפנים שלא בשיתוף הציבור ו/או הרשויות המקומיות, ללא בחינה מעמיקה של צרכי הדיור והתעסוקה של האוכלוסייה המקומית וללא למידה אמיתית למאפייני החברה המיוחדים של אותה אוכלוסיה, מה שהוביל להחרפת המצוקה בישובים הערביים. (תשתיות רעועות, מחסור באזורי תעשיה ומקומות תעסוקה, מחסור בקרקעות למגורים, צפיפות יתר ובנייה לא מוסדרת...)
אין בהחלטת הממשלה התייחסות לבעיות שהציף ניסיון העבר, ולא לדרכים בהם יטופלו הבעיות אשר מנעו בעבר קידום תכניות. על כן, השקעה של כספים נוספים בלבד ללא הגדרת צעדים מעשיים שייקחו בחשבון את המכשולים שמציבה הבירוקרטיה של ועדות התכנון, את הצורך בתיקון האפליה ההיסטורית ואת האינטרסים של התושבים וצרכיהם העתידיים האמתיים, תהיה השקעה לביצוע קוסמטיקה לתוהו ובוהו התכנוני ולמרחבים המופלים הקיימים, דבר אשר ללא ספק יוביל לעוד תכניות תקועות או לבעיות חמורות יותר ביישובים אשר בהם יקודמו תכניות.
התכנון בישובי המעוטים צריך להיות כלי ולא מטרה בפני עצמה, והוא אמור לענות על הצרכים המקומיים האמיתיים של הישובים בהתבסס על מחקרים מעמיקים ושיתוף ציבור אמיתי.
מישור שני: עידוד בניה רוויה ביישובי מגזר המיעוטים
מן הראוי כאן לציין כי בהשקפה תכנונית מקצועית רוב מוחלט של יישובי המעוטים נמצא במרקם כפרי ולא עירוני, בדיוק כמו שנמצאים רוב הקיבוצים והמושבים בפריפריה הישראלית, ושם ומסיבות מוצדקות לא מעודדים בניה רוויה; סיבות אלו קשורות לנושאים המאפיינים את המרקמים הכפריים דוגמת המחסור בתשתיות, המחסור בשירותי ציבור והמחסור באזורי תעשייה ומקומות תעסוקה, סיבות אלו קשורות לאורח חיי החברה במרקמים כפריים ולסביבתם הטבעית.
לגזור על ישוב בעל שטח מוגבל במרקם כפרי שתושביו יתגוררו בבנייני קומות, בניין ליד השני ללא תשתית הולמת, ללא שירותי ציבור ורווחה חיוניים, ללא אזורי תעשיה ומקומות תעסוקה וללא שטחי ציבור ומתקני פנאי, זהו בלשון המועטה גזר דין מוות ליישוב. הדבר צפוי לגרום לצפיפות חונקת, אבטלה, עוני, פגיעה בבריאות נפשית של תושבים, עליה ברמת האלימות ופעילות לא חוקית, הרס למרקם הכפרי ולמרקם החברתי באותו יישוב.
אנו חוששים כי עידוד הבנייה הרוויה ביישובי מגזרי המיעוטים מציעה אולי פתרון לחרדות הממשלה מהתרחבות יישובי המיעוטים בכלל והערביים בפרט, אך היא בהחלט אינה מהווה פתרון למצוקת הנדל"ן והמצוקה הכלכלית הקיימת בהם, כמו שהתכנית מתיימרת להציע.
סיכום: הועדה התייחסה בהמלצותיה לצורך בצמצום פערים בין המגזרים, והיינו מצפים שהשיח והתפישה התכנונית ישתנו וכי הועדה תפעל בהתאם לעיקרון 'הפיתוח המתקן' השואף לסגור פערים חברתיים יחד עם עידוד הפיתוח, ינחה את הקצאת קרקעות המדינה, קביעת גבולות מוניציפאליים, הענקת זכויות מרחביות והשקעה בתכנון ובתשתיות.
הועדה לא פעלה מתוך תפיסה של צדק חברתי ולא שינתה את התפיסה והמדיניות התכנונית הקיימת כלפי מגזרי המיעוטים, תפיסה זו מתייחסת למגזרים אלו כסכנה, ולכן ממשיכה לספק להם פתרונות "צדקה", פתרונות קצרי טווח ללא אסטרטגית יישום, אשר מצד אחד ישמרו על התרחבות מוגבלת ומבוקרת של הישובים ומצד שני ידאגו שלא יגיעו הישובים למצב קטסטרופלי.
ראוי לציין גם כי לא הייתה כל התייחסות לבעיות אקוטיות כמו המחסור המדאיג בקרקעות מדינה בתוך הישובים, מבנים ללא היתר בניה, הריסת בתים, כפרים לא מוכרים, בעיות תשתיות וביוב המתרצות את אי אשורן של תכניות במגזרי מיעוטים
[1] מחקר נרחב שערכו המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי ועמותת במקום בשנת 2011, אשר עקב אחרי ישום מטרות המיזם של משרד הפנים ובדק את התקדמותן של תכניות במגזר הערבי.