מטרת נייר העבודה להעריך, במונחים כמותיים, את היקף הבעלות על הקרקע, פריסת ההתיישבות הבדואית בנגב, וסיכויי ההישרדות של הכפרים הלא-מוכרים במידה והממשלה תיישם את הצעת חוק פראוור. הצורך בהערכה כמותית נובע מהעמימות וחוסר-הוודאות שחוק פראוור, וכמו כן דוברי הממשלה והעוסקים במלאכה מטעמה, יוצרים לגבי ההשלכות של מתווה הפעולה המוצע. עיקר ההתייחסות בחוק פראוור הינה לפן המשפטי של הסדרת הבעלות על הקרקע בלבד. ההתייחסות להסדרת היישובים הלא-מוכרים (קרי: ההכרה בהם) וליישובים חדשים שיוקמו לרווחת האוכלוסייה וכמענה לצרכיה הינה מרומזת ועמומה.

לעיון בחוברת נא ללחוץ כאן